פסק-דין בתיק ת"ק 5122-09-12

1.      בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך של 9,397 ש"ח בגין עוגמת נפש אשר נגרמה, לכאורה, לתובעים.

2.      ביום 1.8.12 רכשו התובעים מהנתבעת (להלן: "בית העסק") שתי מחבתות ומכסה זכוכית אחד, בעלות כוללת של 93.97 ש"ח, אולם כשהגיעו לביתם גילו כי המכסה וכן אחת המחבתות פגומים. התובעים חזרו למחרת לבית העסק על מנת להחליף את המוצרים הפגומים, אולם נתקלו בקושי לעשות כן, מאחר ולטענתם לא היה במלאי מוצרים נוספים מאותו סוג ו/או המוצרים שהיו במלאי היו אף הם פגומים. לדברי התובעים, הוצע להעניק להם זיכוי תמורת המוצרים הפגומים שיוחזרו, אולם הם סירבו לכך ודרשו לקבל החזר כספי. משסירבה הקופאית להחזר הכספי וביקשה מהתובעים לעזוב את בית העסק, התפתח ויכוח בין הצדדים אשר הוביל להתערבות אנשי האבטחה במקום, דבר שהסב לתובעים עוגמת נפש רבה, השפלה ומבוכה.

3.      הנתבעת טוענת כי, על פי מדיניות בית העסק ניתן לקבל החזר כספי רק כאשר סכום המוצר מעל 50 ש"ח, חרף האמור ונוכח העובדה שהמוצרים היו פגומים, ניתנה לתובעים האפשרות לבטל את העסקה בכפוף לתשלום דמי ביטול בשיעור של 7% כמתחייב על פי החוק, שכן העסקה שולמה באמצעות כרטיס אשראי. לדבריה, התובעים סירבו להצעה זו ועמדו בכל תוקף על קבלת הכסף במלואו, הם החלו להשתולל ולעשות מהומה, עד שנאלצה הנתבעת לזמן את אנשי האבטחה למקום.         

4.      התקיים בפני דיון ביום 5.6.13, בו נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובעים העידו נתבעים מס' 2 ו- 3, מר אלכסנדר גורובוי וכן אביו מר יוסף גורובוי, ואילו מטעם הנתבעת העיד מר מירן מלכה, המשמש כמנכ"ל הנתבעת.

5.      הכלל במישור האזרחי כי המוציא מחברו עליו הראיה, כלומר- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על התובע במקרה זה היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, עליו להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.

6.      לאחר שעיינתי בכתב התביעה, כתב ההגנה ונספחיהם, וכן לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם וכי גרסת הנתבעת סבירה יותר ומתקבלת יותר על פני גרסת התובעים.

7.      מעדות התובעת עולה כי, למרות שישנה מדיניות בחנות להעניק ללקוח החזר כספי על מוצר שסכומו עולה על 50 ש"ח, במקרה דנן, היות והמוצרים היו פגומים, הסכימה לבטל את העסקה עם הלקוח אולם דרשה את עלות דמי הביטול בהתאם לחוק.

8.      תקנה 5 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 קובעת כי בביטול עסקה רשאי העוסק לגבות מן הצרכן דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר העסקה, ואם מדובר בעסקה שתמורתה שולמה באמצעות כרטיס אשראי, רשאי הוא לגבות מהצרכן גם את העלות שגבתה ממנו חברת האשראי בעד סליקת כרטיס האשראי בעסקה שבוטלה. אם כן, דרישת הנתבעת לתשלום דמי ביטול בשיעור של 7% תמורת ביטול העסקה הינה סבירה בעיניי ותואמת את הוראות התקנה לעיל. משסירבו התובעים להצעת הנתבעת כאמור, ועמדו על שלהם לקבלת החזר כספי מלא תמורת המוצרים הפגומים, אין להם להלין אלא על עצמם.

9.      יחד עם זאת, לאור הנסיבות ונוכח העובדה שהנתבעת לא העלתה כל טענה בעניין הפגם שבמוצרים שנרכשו על ידי התובעים, מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגובה הסכום ששילמו בעד המוצרים הללו, ולא מעבר לכך שכן הם לא הוכיחו כי נגרמה להם עוגמת נפש כפי שטענו.

10.  אשר על כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 200 ש"ח כולל הוצאות משפט, תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, כאשר ימי הפגרה יובאו במניין הימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום,  כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: